הערכה ביומכנית של הליכה היא הערכה מקיפה המרכזת על העקרונות המכאניקליים שבסיסם בהליכה וריצה אנושית, תוך שילוב של מדידות תנועה, כוחות ופעילות שרירית כדי לנתח את אופן הפעולה של מערכת השלד והשרירים במהלך תנועה. ההערכה עושה שימוש בכלים מתקדמים כמו מערכות לכידת תנועה, לוחות מדידת כוח, חיישני לחץ ואביזרי אלקטרומיוגרפיה (EMG) לאיסוף נתונים כמותיים, אותם מנתחים לאחר מכן כדי להבין את האינטראקציה בין העצמות, המפרקים, השרירים והאגדים במהלך מחזור ההליכה. רכיבים מרכזיים בהערכה ביומכנית של הליכה כוללים קינמטיקה, השולטת על מיקום, מהירות ותאוצה של מקטעי גוף (לדוגמה, זוויות הקרס, הברך והירך) בכול שלב של ההליכה; קינטיקה, המדדת את הכוחות הפועלים על הגוף, כמו כוחות התגובה של הקרקע ורגלי המפרקים; ודגמי הפעלת השרירים, שמגלים כיצד קבוצות שרירים שונות תורמות לתנועה. בעזרת כימות הפקטורים הללו, ההערכה יכולה לזהות אי-תקינות עדינות שאינן נראות לעין בלתי מזוינת, כמו אי סימטריה באורך הצעדים, סיבוב מוגזם של מפרקים או התפלגות לחץ לא אחידה ברגל. במרפאות, ההערכה הביומכנית של הליכה משמשת לאבחון מחלות כמו פלאציה מוחית, אוסטאו-אריטריס ותפקוד תנועתי לאחר פציעה, ועוזרת לרופאים לפתח תוכניות טיפול מותאמות. לדוגמה, אם ההערכה מגלה שמטופל עם כאב בברך מציג כפיפה פנימית מוגזמת (ולגוס) במהלך שלב האמצע של העמדה, אפשר לשקול התערבויות כמו תרגילי חיזוי לשרירי הירך או אורתוזות מותאמות אישית כדי לתקן את הישרור. ברפואת ספורט, ההערכה עוזרת לספורטאים למקסם את הביצועים על ידי זיהוי דגמי תנועה לא יעילים שעלולים להוביל לפציעה, כמו אורך צעד גדול מדי או התפלגות משקל לא אחידה במהלך ריצה. בנוסף, ההערכה הביומכנית של הליכה ממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב פרוטזות, אורטוזות ובגדים נשיים, תוך ודאות שהמכשירים הללו מטפלים בצרכים המכאניקליים הספציפיים. הנתונים שנאספים מספקים בסיס מדעי להבנת השפעת שינויי מכניקת הליכה על תפקוד כללי, ומאפשרים החלטות מבוססות ראייה בתחום הבריאות, השיקום ופיתוח מוצרים.